אירוע פתיחת שלוש תערוכות יחיד

מחר אני מתחיל דיאטה / גיא זגורסקי

אוצרת: מיטל מנור

"מחר אני מתחיל.ה דיאטה" היא הצהרה שחוקה, המסמנת ברוב המקרים תחילתו של שבוע חדש שכולו מאבק חסר תכלית, שכנראה ינחל תבוסה.

עבודת המיצב של גיא זגורסקי תוכננה עבור חלל הגלריה ומורכבת מכ־100 צלמיות פורצלן דמויות גולגולת אדם, המהוות קריצה חילונית מבודחת למסורת הוואניטס. התצוגה, דמוית מדפי חנות או מחסן, מזמינה את הצופה להסתובב ביניהם, להציץ אל מערכת ההפעלה של הגולגולות הנושאות, כל אחת מהן, קעקוע-ברקוד ייחודי, להנמיך לרגע קט רעשים אינטלקטואליים, להסיר מסיכות, ולהתבונן בעולמן הפנימי של הגולגולות, המורכב מאהבה, מלחמה ושנאה ומציטוטים זניחים וקלישאות שנכתבו על ידי האמן, חנוך לוין, צ'ארלס בוקובסקי ועוד. אלו מתכתבים עם הבנאליות כמושג ומלווים בדימויים המשלימים אותם ומייצרים חוויה של השתהות. המיצב ממשיך את המשחקיות המאפיינת את עבודתו של זגורסקי לאורך השנים כאסטרטגיה אמנותית, לצד הצבת שאלות על גבוה-נמוך, רציני-מבודח, ובתקופה בה הכול נראה חסר משמעות גם בשאלות על הבנאלי והזניח ועל יחסי אמנות-לא אמנות.

דמעות הופכות לגשם / נטע מוזס

אוצרת: תמר גיספאן-גרינברג

בתערוכת היחיד של אמנית המדיה נטע מוזס, שלוש עבודות מרכזיות המתייחסות למרחב אצטדיון טדי, למרחב הגלריה החדשה, הממקמת בתוכו, וליחסים ביניהם.

עבודות הווידאו כל עוד הלד דולק (בחוץ) אפשר לתקן, יועדה לשלט הלד המקיף את גג האצטדיון. היא מורכבת מאסופה של משפטים בעברית ובאנגלית בשילוב קטעי וידאו ואנימציה ש"רצו" על שלט הלד ותיעודה מוצג בתערוכה. המשפטים נושאים אופי הנע בין פיוטי ואישי ליום־יומי ומכילים מסרים מנחמים ואף הומוריסטיים בתקופה מורכבת זו.  העבודה כל עוד הלד דולק (בפנים) אפשר לתקן ממשיכה אותה בתוככי הגלריה.

מיצב הווידאו דמעות הופכות לגשם בוחן את היחסים בין שני המרחבים, האצטדיון והגלריה, ומאתגר את תפיסת הממדים של כל אחד מהם, גם ביחס למידת אדם. המיצב מבוסס בעיקר על דימויים שהאמנית הקרינה על אזור הטריבונות המזרחי של האצטדיון, הגובל במתחם הגלריה, כמעין ניסיון לחבר בין שני החללים, או לחלופין לפרוץ את המחיצה הפיזית ביניהם. מסע המצלמה של מוזס מחפש אחר אפשרות התודעה להתרחב אל מחוץ ומעבר לגוף הפיזי, והצופה מוזמן לשבת בחדר הווידאו ולצלול למרחב וירטואלי וממשי יחד איתה.

הכמעט האוניברסלי / איגור רבליס

אוצרת: תמר גיספאן-גרינברג

הקרנה רחבת ממדים של עבודת הווידאו הכמעט האוניברסלי עומדת במוקד תערוכת היחיד של האמן הרב־תחומי איגור רבליס (Klone), צייר, צייר קיר, אנימטור, אמן וידאו ועוד.

רבליס מתעד, לעיתים עד כדי אובססיביות, חוויות אוניברסליות בידיעה שהן ״לא ייחודיות”, כמו שקיעות, ציפורים במעופן ומטוסים. סצנות אלו הופכות להתרחשויות קסומות וייחודיות כמעט, כתוצאה מהצבתן "רחוק" מן המתבונן.

עבודת הווידאו היא בבחינת עולם של גירויים ומחשבות כזרם תודעה המציע הצצה לדרך חשיבתו. קולאז' חי של דימויים הנעים באיטיות מעל, בינות ומתחת זה לזה, חולפים, נעלמים וחוזרים כלכודים בלימבו. קטעי הווידאו השונים, חסרי קשר לכאורה, מוצגים על גבי גריד נַיָּח, יציב, המעיד על עיקרון מארגן, קבוע ועומד בתוך החוויות והדימויים הזרים.