שלישילדים בתערוכה 'תודעות צמיחה'

התערוכה תודעות צמיחה מפגישה בין מרצים, מרצות, בוגרים ובוגרות של "הקוביה – בית ספר לאמנות" משנים שונות ומפנה את המבט לפעולות אמנותיות אינטואיטיביות השמות דגש על המֶשך ועל ההתפתחות בתהליך היצירה.

לא כל ההחלטות המתקבלות בתהליך העבודה בסטודיו מובנות מלכתחילה לאמן.ית. הבחירה בצבע מסוים או ההעדפה של צורה אחת על פני רעותה אינן נושאות בהכרח משמעות ברורה או תובנה רבת משקל. לעיתים מדובר בדחף עמוק הנובע מתוך הקרביים, בבת-קול עמומה הדוחפת את היד ללחוץ חזק יותר או חלש יותר כנגד הנייר או הבד. גם אם הכוונות הנסתרות והתת-מודעיות של פעולות כמו אלו יכולות להתחוור רק לאחר שנים או אף להיוותר סתומות לעד, אין בהן כדי לעצור את זרם היצירה של האמן.ית. נדמה כי האינטואיציה נשענת בחלקה הגדול על ההמשכיות, על תהליך יצירתי בלתי פוסק המבקש לחשוף רובד ועוד רובד ב״אני מאמין״ של האמן.ית.

"תודעת צמיחה"  (growth mindset), מושג שטבעה חוקרת הפסיכולוגיה קרול דווק (Dweck) וממנו שואבת התערוכה השראה, מייצג דפוס חשיבה המבוסס על האמונה כי באמצעות מאמץ ואימון תודעתי ממוקד אפשר להשיג הכול. על פי תפיסה זו, אתגרים הם חלק מתהליך למידה הכרחי, טעויות הן מבורכות, ומיומנויות נרכשות על ידי פעולות חוזרות והתמסרות להן.*

העבודות בתערוכה מורכבות מגלגולים חומריים ורעיוניים המעוררים שאלות, כמו איזה תפקיד משחק הזמן בהתפתחות היצירתית ומה חלקה של האינטואיציה במעשה האמנותי. בעבודה מַרפֵּס (עקומת גדילה) שני כץ עוקבת אחר צמיחתו של בנה מאז שנולד ועד בגרותו העתידית, וב- Landescape היא עוסקת בתעתוע ובנוסטלגיה באמצעות מניפולציות צילומיות של חלקי מחשב. יונתן אולמן משחזר באמצעות טוש ואור כחול את קווי הדיוקן של אביו כשהיה ילד בן תשע, שציירה האמנית רות במברגר, ובכך יוצק משמעות חדשה לקשר הבין-דורי. באוגוסט האחרון הציג טל ניר בגלריית הקוביה מיצב תלוי מקום שעסק בגידור ובהפשטה צורנית של חלל הגלריה. עבודות הצילום של האמן, המוצגות כאן, הן שכבה נוספת בפעולה זו. הלן בורובסקי בוחנת את חומקניותו של הזמן ואת תפקידו המכריע של המבט ביצירה, כשתחושה עזה של סכנה אופפת שלושה מגדלי שמירה בציוריה. בעבודת הווידאו Home מרים אדלר מתחקה אחר קווי התפר שבינה ובין חפצי בית נעוריה בניסיון למלא את החלל שהותיר מות אימה.

בשתי עבודותיה בתערוכה, עדן בנט יוצרת שעטנז חושני של חפצים, חומרי גלם ופיסות אובייקטים יומיומיים, השופך אור על מחזור חייהם של חומרים. כפי שמעידים שמם, ״ציורי הפלטה״ של שי יחזקאלי נולדו משאריות צבע של ציורים גדולים; הם מציגים שפה ויזואלית פרועה, אינטואיטיבית ושופעת רמיזות למסורת הציור המקומי. נגיעות הפחם והגרפיט הקלילות של רות מגל על ניירות הגלסין מנסות ללכוד את הבר-חלוף והארעי בדימויי הטבע האפלים שלה. תנועת ידו האקספרסיבית של אלכס קרמר ניכרת היטב בסדרת תחריטים, כאשר כל קו כמו מעיר בתנופה את הדמויות הרשומות בהם לחיים. באמצעות דבק פלסטי הופכת עירית מקוב את רצפת הסטודיו שלה לנשל חלבי רחב מימדים. לבסוף, פנינה שלוי מציגה שלבים בהתפתחותו של ציור, ומעמידה זה מול זה צבע ושקיפות, דימוי ורקע, צורה וחומר. - אוצרת: הדסה כהן מציגים.ות: מרים אדלר, יונתן אולמן, הלן בורובסקי, עדן בנט, שי יחזקאלי, שני כץ, רות מגל, עירית מקוב, טל ניר, אלכס קרמר ופנינה שלוי

*Carol Dweck, Mindset: The New Psychology of Success. New York: Random House, 2006