פתיחת שלוש תערוכות בגלריה החדשה טדי

שלוש התערוכות החדשות בגלריה החדשה – סדנאות האמנים טדי מציעות מבט על מרחבים פיזיים ורגשיים המצויים במצב של תנועה, השהיה או שינוי.

גוסטבו סגורסקי בתערוכה 'עץ עומד על גבעת המטוס' חוזר אל גבעת המטוס, מתבונן במקום שעבר גלגולים של אוכלוסיות וזהויות ומתעד את המפגש בין ארעיות לקביעות ובין זיכרון לנוכחות בשטח; ורדי בוברוב ודניאל פלדהקר בתערוכה 'נופל וקם' יוצרות חלל לבן ובו דמויות צבעוניות המזמינות מגע ומשחק, אך מציעות גם תחושת ריק ובדידות בתוך מרחב סטרילי המהדהד מצבי נפש פנימיים; ואורטל בראל בתערוכתה 'לא קרה כלום, הכול בסדר' מציגה שני מיצבי נייר העוסקים במצב המתנה מתמשך, בין כיסאות מסודרים בחלל גנרי למסוע מזוודות דומם המשחזר תנועה שאינה מתרחשת. יחד, שלוש התערוכות מציעות התבוננות על רגעים של השהיה, תנועה ועמידה במקום, על מרחבים הנמצאים בין עבר לעתיד ועל חוויית הגוף והנפש בתוכם.

אורטל בראל: לא קרה כלום, הכול בסדר

אוצרת: תמר גיספאן-גרינברג

תערוכתה של האמנית אורטל בראל מורכבת משני מיצבים פיסוליים מנייר,  הפרקטיקה המזוהה עימה, יחד ולחוד הם מציעים התבוננות על מצב המתנה, פעולה טריוויאלית ויום־יומית האינהרנטית לחיים עצמם.

המייצבים השואבים מחדרי המתנה ואולמות מסוע בשדות תעופה, מדגישים את אופייה של פעולת ההמתנה ככזו חסרת קצה, הנמשכת ללא אופק ברור ונטענת בתחושת כישלון ואכזבה. זוהי ציפייה למשהו שאינו מתממש, לשינוי שאינו מתרחש ולשחרור שאינו מגיע. הזמן נמתח, והשהות במצב הביניים הופכת למציאות עצמה שאין לדעת מתי תסתיים. לולאת זמן זו מקנה לתערוכה את שמה, ‘לא קרה כלום, הכול בסדר‘.

ורדי בוברוב ודניאל פלדהקר: נופל וקם

אוצרת: תמר גיספאן-גרינברג

עם הכניסה לחלל התערוכה ‘נופל וקם‘ מתגלה לפנינו חלל לבן מרצפה עד תקרה ובו שבע דמויות גדולות מעט מאדם ממוצע, הדומות למשחק הילדים ‘נחום תקום‘. דמויות בובתיות אלו מצופות בדים צבעוניים במגוון מרקמים, והמבקרים מוזמנים לשחק בהן, למשש אותן ולחוש את מגען. כשמו, המייצב ‘נופל וקם‘ מכיל דיסוננס מובנה בחוויית המבקר. מחד גיסא, לימבו של ריק, תנועה חזרתית ומונוטונית, צרימה צבעונית וחומרית באווירה מלאכותית קפואה, ומאידך גיסא, השתהות, הומור, נחמה ותקווה נוכח ההצבה הצבעונית, הנוצצת והמשחקית, והמגע הרך של כמה מהדמויות.

גוסטבו סגורסקי: עץ עומד על גבעת המטוס

אוצר: רן קסמי אילן

התערוכה החדשה של גוסטבו סגורסקי חוזרת אל גבעת המטוס, מרחב טעון בדרום ירושלים הנושא שכבות של היסטוריה, התיישבות וחיי יום־יום. סגורסקי צילם במקום לראשונה בשנת 1998, כשהוקם בו אתר קראוונים לעולים מאתיופיה, ותיעד רגעים קטנים של שגרת חיים בתוך שכונה זמנית הנבנית מול העדשה.

כיום, כ־25 שנה אחר כך, המקום עומד בפני שינוי נוסף. סגורסקי מציג את הגבעה כמרחב שבו ארעיות וקביעות מתקיימות זו לצד זו, עדות למרחב שבו פוליטיקה, זיכרון ותנועה אנושית שזורים זה בזה. התערוכה מציעה מבט אינטימי ומפוכח על אתר שמתגלגל בין אוכלוסיות, הבטחות ונוכחות ממשית בשטח.