שיח גלריה בתערוכה "מחר אני מתחיל דיאטה"

״
המסתורין של הקיום האנושי שוכן לא רק בניסיון להישאר בחיים אלא בחיפוש אחר משהו שכדאי לחיות למענו.


- פיודור דוסטויבסקי -

מחר אני מתחיל/ה דיאטה היא הצהרה שחוקה, אשר ברוב המקרים מסמנת תחילתו של שבוע חדש שכולו מאבק חסר תכלית, שכנראה ינחל תבוסה בהסתערות הבולמוסית חסרת העכבות הראשונה על הגלידריה השכונתית בערך ביום שלישי, הצפה של רגשות אשם וביטול עצמי שימשכו בערך עד יום חמישי, וביום שישי, כמו בסרטון טיק טוק מסויט – בחזרה להתחלה. אבל הפעם עם התכוונות אמיתית והבטחה גדולה לתוצאה חדשה. 'מחר אני מתחיל דיאטה' הייתה ככל הנראה גם ההחלטה האחרונה שהעסיקה את האיש שעד לא מכבר היה בעל הגולגולת שעל פניה חלפתם כרגע.

בזיקה למסורת הוואניטס, עם קריצה חילונית מבודחת, מוצבות בחלל הגלריה כמאה צלמיות פורצלן דמויות גולגולת אדם. בשיטוט בין הגולגולות, הממוספרות באמצעות הטלפון, מתבררת גם האפשרות להשקיף אל תוך עולמן הפנימי של הדמויות. התצוגה דמוית מדפי חנות, מפעל או מחסן מזמינה את הצופה להנמיך לרגע את כל הרעשים האינטלקטואליים, להסיר את המסכות, להציץ אל תוך מערכת ההפעלה של הדמויות, ואולי לגלות מה מניע אותן, אך בעיקר להשתהות לנוכח הפשטות (שלא לומר טיפשות).

​

הגולגולות המוצגות זהות כמעט לחלוטין. קשה להבחין בהבדלים ביניהן, שכן כולן העתקים מדויקים של אותו המקור, חולצו מאותה התבנית. הפרט היחיד שמסגיר את ההבדלים ביניהן הוא "קעקוע", הברקוד (QR), הצרוב על מצחן. סריקה של הקוד מחברת אותנו לפורטל המאפשר הצצה אל העולם שמעבר לחומר, אל עולם הרעיונות, אי־שם בממד הווירטואלי. כל גולגולת חושפת בפנינו את עולמה הפנימי באמצעות משפט המלווה בווידאו קצר. ברוב המקרים תהיה זו הצהרה זניחה או תיאור של רגע פריפריאלי בזמן, כהנצחתו של הבנאלי.

גיא זגורסקי

​

אוצרת: מיטל מנור