שיח גלריה בתערוכות "הכמעט האוניברסלי", "דמעות הופכות לגשם"

הכמעט האוניברסלי / איגור רבליס

הקרנה רחבת ממדים של עבודת הווידאו הכמעט האוניברסלי עומדת במוקד תערוכת היחיד של האמן הרב־תחומי איגור רבליס (Klone), צייר, צייר קיר, אנימטור, אמן וידאו ועוד.   

רבליס מתעד, לעיתים עד כדי אובססיביות, חוויות אוניברסליות בידיעה שהן ״לא ייחודיות”, כמו שקיעות, ציפורים במעופן ומטוסים. סצנות אלו הופכות להתרחשויות קסומות וייחודיות כמעט, כתוצאה מהצבתן "רחוק" מן המתבונן. 

עבודת הווידאו היא בבחינת עולם של גירויים ומחשבות כזרם תודעה המציע הצצה לדרך חשיבתו. קולאז' חי של דימויים הנעים באיטיות מעל, בינות ומתחת זה לזה, חולפים, נעלמים וחוזרים כלכודים בלימבו. קטעי הווידאו השונים, חסרי קשר לכאורה, מוצגים על גבי גריד נַיָּח, יציב, המעיד על עיקרון מארגן, קבוע ועומד בתוך החוויות והדימויים הזרים. 

דמעות הופכות לגשם / נטע מוזס

בתערוכת היחיד של אמנית המדיה נטע מוזס, שלוש עבודות מרכזיות המתייחסות למרחב אצטדיון טדי, למרחב הגלריה החדשה, הממקמת בתוכו, וליחסים ביניהם.

עבודות הווידאו כל עוד הלד דולק (בחוץ) אפשר לתקן, יועדה לשלט הלד המקיף את גג האצטדיון. היא מורכבת מאסופה של משפטים בעברית ובאנגלית בשילוב קטעי וידאו ואנימציה ש"רצו" על שלט הלד ותיעודה מוצג בתערוכה. המשפטים נושאים אופי הנע בין פיוטי ואישי ליום־יומי ומכילים מסרים מנחמים ואף הומוריסטיים בתקופה מורכבת זו.  העבודה כל עוד הלד דולק (בפנים) אפשר לתקן ממשיכה אותה בתוככי הגלריה.

מיצב הווידאו דמעות הופכות לגשם בוחן את היחסים בין שני המרחבים, האצטדיון והגלריה, ומאתגר את תפיסת הממדים של כל אחד מהם, גם ביחס למידת אדם. המיצב מבוסס בעיקר על דימויים שהאמנית הקרינה על אזור הטריבונות המזרחי של האצטדיון, הגובל במתחם הגלריה, כמעין ניסיון לחבר בין שני החללים, או לחלופין לפרוץ את המחיצה הפיזית ביניהם. מסע המצלמה של מוזס מחפש אחר אפשרות התודעה להתרחב אל מחוץ ומעבר לגוף הפיזי, והצופה מוזמן לשבת בחדר הווידאו ולצלול למרחב וירטואלי וממשי יחד איתה.

אוצרת: תמר גיספאן-גרינברג